Reviews

שמוליק מנגן, מעצב וצורף, שחקר באמצעות תוכנות ממוחשבות את המבנה המכאני שלל חרקים שונים. מנגן הוקסם ממבנה הגוף החסכוני והיעיל של החרק המשמש אותו בתפקידו כמכונה זעירה ובחר ליישם מבניות זו בגופי תאורה . מנגן מצא שדווקא המראה הממוכן של החרק שנגזר מתוך תפקודים פונקציונאליים יכול לשמש כתבנית בעלת אופי דקורטיבי ולהפיק דגם מעניין שצורתו המשוננת מרתקת ועולה על כל דמיון. עיצוב האהילים של גופי התאורה נולד מתוך שכפול הצורה של חרקים שונים והפיכתם לתבנית אסתטית שחוזרת על עצמה ומלוטשת בעדינות באמצעות טכניקת חיתוכי לייזר.

מימי סמילן

ריבוי והאחד

הערה על גופי התאורה של שמוליק מנגן

גופי התאורה של מנגן, מהווים מן הבחינה הצורנית אחדות העומדת על ריבוי. זהו יסוד שנמצא באמנות משחר בריאתה (שורת העמודים הזהים במקדש יווני לדוגמא), ואף היא נשענת על “אמת” אסתטית של הטבע, כל פרח כרובית מכיל את צורת הכרובית השלמה כפי שכל עלה של ברוש הוא פרקטל של הברוש השלם.

אבל גופי  תאורה אלו, מכילים יסוד נוסף, אחר,ערמומי, שהאסתטיקה של החזרה לבדה אינה מסבירה.

פרויד היה הראשון להעיר כי החזרה היא מיסודותיו של “המאוים”,אותו רגש של אימה מיסטית שהוא בליבו של הדיון האסתטי. “ודאי אין אנו מתרגשים הרבה כשאנו מקבלים כנגד הבגדים שאנו מוסרים למלתחה מספר מסוים, נאמר 62- או כשאנו רואים כי זהו מספרו של תא האוניה שיועד לנו. אבל רושם זה משתנה, כששני האירועים שכשלעצמם אינם מעלים או מורידים, מתקרבים זה לזה, כגון שאדם אחד נתקל במספר 62 כמה פעמים ביום אחד, ולא עוד שהוא נוכח לראות כי כל מה שמסומן במספר, כתובות, חדרי מלון וכדומה,כאילו מתייחס למספר, אז חשים אנו כי דבר זה הוא “המאוים”.” (1)

המאויים על פי פרוייד הוא לא רק המפחיד, אלא הזר, הוא ההרגשה, בפשטות, שעולם זה אינו ביתך. שאתה אינך בבית, בעולם שבו חיית עד היום.

יונג,תלמידו של פרויד (2) מסביר שרגש המאוים הנורא שמעוררים בנו חרקים נשען על אמת נוראית של תחרות על משאבים, כאשר היה השבט הראשוני של האדם חדש וקטן ונתון לאיומים וחרדות מוות היו החרקים המתחרים הקשים שלו, על הפרות והירקות אותם ליקט. יונג מסביר שהפחד מחרקים-שאין לו הגיון (הרי ילד בן שלוש יכול לחסל בסנדליו חרקים מכל הגדלים והסוגים במאות ובאלפים) נשען על התת מודע הקולקטיבי של אותו שבט אדם ראשוני.

האמנות עסוקה במאוים מראשיתה. אריסטו (3) טוען כי ליצירת האמנות (כלומר לטרגדיה) מטרה להעלות רק שלושה רגשות חלחלה השתאות וחמלה. מי שמביט על האמנות של השנים האחרונות (מטרנטינו בקולנוע ועד דמייאן הירסט והאחים צ’אפמן באמנות הפלאסטית, ועד ל”נוטות החסד” של ג’ונתן ליטל) לא יכול להכחיש עד כמה נעשו רגשות אריסטוטליים ישנים אלו רלוונטיים מחדש לעידן שלנו.

העיצוב העילי אינו נשאר מאחור. גופי התאורה היפהפיים של מנגן,שקוויהם האלגנטיים הכמו אר-נובו, כמו חומקים מראיה,מסרבים להיות רק “אובייקטים נאים”, ומתעקשים להזיז רגש, לאזכר את המאוים ולהפיג אותו,להאיר הייתי אומר,ולהחשיך נבו זמנית.

יונתן הירשפלד

1-פרויד המאויים בתוך “מסות נבחרות”

2- יונג “ארכיטיפים בפולקלור”

3. אריסטו “פואטיקה”

iinsecto מייצרת פסלי תאורה מתוך כבוד והערכה אסתטית לעולם הטבע בכלל ועולם החרקים בפרט בכוונה לקרב אליהם את הצופה, בעזרת שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים-כפיתוי לאדם הסקרן והשתלבות המוצר בבית האקלקטי.

(תומר רוזנבלום יולי 2010)

פחד מחרקים הוא תופעה נפוצה אצל רוב בני אדם מכל תרבויות העולם. לא אצל המעצב שמוליק מנגן.

בהסתכלות ראשונית בעיצובי המנורות שלו, הצופה חווה חוויה אסטתית מעוררת סקרנות. רק לאחר הסתכלות ממושכת במוצריו מתקבל הרמז שהצורות המרכיבות אותם מקורם בחיות הקטנות המפחידות, רק שהפעם, הן יוצרות יופי ואור.

אהבתו והערצתו של מנגן את היצורים המופלאים הזעירים הפכה אותו למעצב בעל אג’נדה בעל כורחו. עיצוביו ניחנו ביכולת לגרום לאנשים לא רק לא להירתע, אלא לאהוב ולהמשך אל הצורות שמקורן בחרק. בכישרון רב, מנגן מצליח לזהות את הגיאומטריה הפונקציונלית / מינימליסטית של החרק וכך, באמצעות חזרתיות על הצורה בסיסית, לבנות מכלול צורני חדש.

“עידן השעתוק הטכני”, בעזרת טכנולוגיית המחשב והחיתוך לייזר, אפשר למנגן לייצר עיצובים שהם תולדה ישירה של הטכנולוגיות היותר מתקדמות בימינו.

סילביה ליכט

נובמבר 2010